האם ילדים בגירים נחשבים ל"תלויים" בהקשר לירושה?

האם ילדים בגירים, אשר מסוגלים להתפרנס באופן עצמאי, יכולים להיחשב "תלויים" באדם שנפטר, לצורך הגשת תביעה מכוח סעיף 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]? זו השאלה המשפטית שהתעוררה בערעור שהוגש לביהמ"ש העליון ע"י בני משפחתו של אדם שנהרג בתאונת דרכים.

האיש נהרג בתאונת דרכים ביום 29.5.2012, בגיל 62, והותיר אחריו אישה ושני ילדים בגירים: בת בגיל 38, פסיכולוגית במקצועה, נשואה ואם לשלושה; ובן בגיל 30, מהנדס חשמל ואלקטרוניקה, נשוי ואב לשתיים. אשתו של המנוח היא היורשת היחידה, וילדיו של המנוח טענו כי הם זכאים לפיצוי כתלויים, משום שהוכיחו שהמנוח תמך בהם תמיכה כספית בפועל, ואלמלא התאונה – התמיכה היתה נמשכת. לטענתם, התמיכה הכספית של המנוח נועדה לפרנסתם ולמחייתם שלהם ושל ילדיהם, נכדיו של המנוח. אבדן התמיכה הכלכלית מוערך ב-5,000 ₪ לחודש עד אחרון ימיו של המנוח לפי תוחלת חייו הצפויה.

 בית המשפט המחוזי דחה את תביעת ילדיו של המנוח. נקבע כי ילד נחשב "תלוי" במנוח רק אם הוא "סמוך על שולחנו ונעדר יכולת עצמאית לכלכל עצמו". לכן, "ככלל, אין לראות בילדים בגירים של מנוח כתלויים בו (להוציא תלות חלקית בתקופת השירות הצבאי)", וגם אם הורה נוהג לתמוך כלכלית בילדיו הבגירים, אין הדבר מקים להם עילת תביעה כתלויים. בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנתו זו על שלושה אדנים: פסיקה קודמת; פרשנות מילולית של המונח "תָּלוּי" כמי שאינו עומד ברשות עצמו; והיקש מדברי חקיקה מקבילים. לצד זאת, התקבלה תביעת העיזבון ותביעת האלמנה כתלויה ונפסקו לזכותה 595,000 ₪ (לאחר ניכויים ובתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט).

 

על רקע זה הגישו הילדים ערעור לביהמ"ש העליון, שהמתמקד בעיקר בשאלה אם יש לראות את ילדיו הבגירים של המנוח כתלויים. השופט יצחק עמית ציין שנקודת המוצא היא כי, ככלל, מותו של אדם אחד אינו מקים זכות תביעה בנזיקין לאדם אחר. זכות התביעה העצמאית שניתנה לתלויים בנפטר היא אחד החריגים המוכרים לכלל זה. "שיטות משפט שונות מגדירות באופן שונה את מעגל התלויים הזכאים לפיצוי. בצרפת נהוגה גישה מרחיבה, שלפיה "כל תובע, יהא סוגו אשר יהא, עשוי לזכות בפיצוי אם יצליח להראות שנגרם לו נזק כלכלי עקב פטירתו של הנפגע העיקרי". במשפט הגרמני אומץ כלל שלפיו זכות התביעה מותנית בחובה משפטית של המנוח לתמוך בתובע הפוטנציאלי. באנגליה ובמדינות ששיטת המשפט שלהן הושפעה מהדין האנגלי (לרבות ישראל), נקבעה רשימה סטטוטורית סגורה של קרובי משפחה שזכאים להגיש תביעה כתלויים", ציין והזכיר שזכות התביעה של התלויים מוסדרת כיום בפקודת הנזיקין, ס' 78, שחל גם במקרה של "תאונת דרכים", מכוח סעיף 4(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

 

השופט ציין שכדי לזכות בפיצוי כספי בגין אבדן תלות במנוח, על התובע לעבור שתי משוכות. בשלב הראשון עליו להראות כי הוא נמנה על התלויים המנויים בסעיף 78 לפקודת הנזיקין. בשלב זה, הדיון הוא במישור המשפטי, מפני שהגדרת מעגל התלויים הזכאים לפיצוי עצמאי היא שאלה משפטית ולא שאלה עובדתית.   בשלב השני, נדרש התובע להוכיח את היקף הנזק שנגרם לו כתוצאה ממותו של המנוח. דיון זה הוא עובדתי בעיקרו, והכלל הוא כי "הפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה" (סעיף 80 לפקודת הנזיקין). "גם בשלב זה יש חשיבות לאופיו של ההפסד הכלכלי שנגרם כתוצאה ממותו של המנוח. זכות התביעה של בן זוג, ילד או הורה מתגבשת רק ביחס להפסד שנבע ממערכת היחסים המשפחתית, להבדיל מקשר עסקי", העיר השופט והוסיף: "בית משפט זה טרם אמר את דברו בסוגיה המונחת לפתחנו. ניתן למצוא בפסיקה התפתחויות והתבטאויות שנוגעות לשאלה מושא הדיון, אך קשה למצוא דיון ישיר בתביעתו של ילד בגיר שסיים את חוק לימודיו ומנהל משק בית עצמאי. עם זאת, עיון מעמיק בפסיקה מעלה התייחסויות מגוונות לשאלה של היקף התלויים הזכאים לפיצוי. כדי להיטיב להציג את הפסיקה הקיימת, נעשה ניסיון לארגן אותה על רצף רעיוני. הקצה האחד של המשרעת מייצג גישה מרחיבה שלפיה כל מי שמבחינה עובדתית נפגע כתוצאה ממותו של המנוח עשוי להיות זכאי לפיצוי; בקצה השני מצויה גישה מצמצמת שלפיה רק בן משפחה שנמנה בפקודה ושהיה תלוי לפרנסתו במנוח, עשוי להיות זכאי לפיצוי. יצויין כי בחלק מפסקי הדין ניתן למצוא רמזים וביטויים לגישות שונות, וניכר שהשאלה לא התחדדה".

 

לאחר שסקר את הפסיקה בנושא, חזר השופט עמית וחידד את השאלה המשפטית העומדת להכרעה: האם זכות התביעה של "ילד", מכוח סעיף 78 לפקודת הנזיקין, נתונה גם לילד שהוא בגיר ועצמאי, מבחינה כלכלית, והעיר שההכרעה תלויה בפרשנות הוראתו של סעיף 78, וביתר פירוט – בשאלה מה המשקל ומהו התוכן שיש לכך שמדובר בזכות תביעה שניתנה ל"תלויים". קרי, את השאלה ניתן להציג גם באופן הבא: האם כל ילד זכאי לפיצוי במקרה של הפסד תמיכה או רק ילד שהיה "תלוי" בהוריו; ואם נדרשת "תלות" – מהו התוכן המעשי שיש ליצוק לדרישה זו.

 

          " לשאלה זו ניתן להציג שלוש תשובות אפשריות: אפשרות ראשונה היא להתעלם כליל מאלמנט ה"תלות". זוהי חלופה שמרחיבה את זכות התביעה, מפני שעל-פיה ילדיו של המנוח, באשר הם, יהיו זכאים לפיצוי ובלבד שבפועל נגרם להם הפסד כתוצאה ממותו של המנוח. האפשרות השניה היא לקבוע כי תנאי להגשת תביעה מצידו של ילד כ"תלוי", היא קיומה של תלות קיומית בהורה המנוח. זוהי חלופה פרשנית מצמצמת, ועל פיה, ילד יהיה זכאי לפיצוי כתלוי רק בגין התקופה שבה לא היה מסוגל לפרנס את עצמו כלל. האפשרות השלישית היא אפשרות ביניים. לפי אפשרות זו, תנאי מקדמי לזכות התביעה של ילד היא קיומה של תלות שנובעת מאחדות התא המשפחתי, כך שהתלוי היה סמוך על שולחנו של המנוח. כלומר, לצורך שגרת חייו של הילד, הוא נזקק לתמיכתו הכלכלית של ההורה, שדואג לספק את צרכיו הבסיסיים", קבע השופטו והדגים: "לצורך המחשה נדגים את שלוש האפשרויות במקרה של נערה שמלאו לה 18 והיא מתגוררת בבית הוריה עד למועד הגיוס. על פי האפשרות המרחיבה, אין ספק שהיא זכאית לתבוע כתלויה בגין תקופה זו; על פי האפשרות השניה, המצמצמת, לא תוכר זכות תביעה עצמאית שהרי הבת מסוגלת לפרנס את עצמה. לפי האפשרות השלישית, בית המשפט יכיר בקיומה של תלות בתקופה הרלוונטית, שכן למרות יכולתה התיאורטית להשתכר למחייתה, בפועל היא עומדת לפני גיוס והוריה ממלאים את כל מחסורה.  מבין שלוש האפשרויות, אני נוטה לבחור בחלופה השלישית, שהיא דרך הביניים, אשר כפי שנראה להלן, קרובה יותר לגישה המצמצמת במשרעת בין שתי הגישות. הנימוקים לכך יובאו בהרחבה להלן, ותחילה אמנה אותם בראשי פרקים: פרשנות מילולית של סעיף 78; פרשנות תכליתית של הסעיף ושיקולי מדיניות; מניעת תוצאות בלתי רצויות; התאמה למישור היחסים בין התלויים לעיזבון והשוואה לדברי חקיקה נוספים.

השופט נתייחס לסוגיות נוספות, וסיכם: "ילד יוכר כ"תלוי" ויוכל לזכות בפיצוי כתובע עצמאי רק אם הוא תלוי תלות ממשית בהוריו, היינו – נסמך על שולחנם וחסר יכולת להתפרנס כאדם בוגר. המבחן הוא מבחן מעשי של עצמאות מול תלות. הפרמטר הראשוני והעיקרי לבחינת קיומה של תלות הוא גיל הילד, שלכל הדעות מהווה אינדיקציה חשובה.. במקרי גבול ניתן להיעזר בפרמטרים נוספים, כגון יכולת השתכרות, רכישת מקצוע וקיומו של תא משפחתי עצמאי. הכלל הרגיל הוא שילד עד גיל 18 נחשב תלוי בהוריו תלות מלאה, בתקופת השירות הצבאי הסדיר התלות פוחתת, ולאחר מכן הילד אינו נחשב עוד "תלוי" בהוריו. במקרים מתאימים ניתן יהיה לפסוק פיצוי בגין אבדן תמיכה בתקופת הלימודים לתואר ראשון, שמא לעיתים גם לתואר שני. לעומת זאת, ילד מבוגר יותר שיבקש להכיר בו כתלוי, יידרש להראות נסיבות מיוחדות, כגון חוסר יכולת השתכרות בגלל מצב רפואי או נפשי".

 במקרה הספציפי, מדובר על בגירים (בני 30 ו-38 במועד התאונה), בעלי מקצוע שעובדים ומשתכרים למחייתם. הם נישאו, הקימו משפחה והביאו לעולם ילדים. כיוון שכך, ובהיעדר נסיבות חריגות, הם אינם יכולים להיחשב "תלויים" במנוח לצורך סעיף 78, ובדין נדחתה תביעתם. טענה חלופית בפיהם של המערערים, היתה כי גם אם נניח שנדרשת "תלות" ממשית במנוח, הרי שהם אינם מסוגלים לפרנס בעצמם את משפחותיהם ולכן נחשבים תלויים גם לפי שיטה זו. דין הטענה להידחות. זוגות צעירים רבים בישראל נעזרים כלכלית על ידי הוריהם, ואין בכך כדי להפוך אותם לתלויים במובן המשפטי הרלוונטי לענייננו. על אחת כמה וכמה יפים הדברים בשים לב לנסיבות הפרטניות: המערערת 3 היא פסיכולוגית קלינית שעובדת כמרצה במוסדות אקדמאיים ונשואה לבעל משרד עורכי דין; והמערער 4 הוא הנדסאי חשמל שעובד בהיי טק ונשוי לאשת שיווק (ולא נעלמה מעיני השופט הטענה כי בת הזוג אינה עובדת כיום). "בשולי הדברים, מבחינה עובדתית קשה לקבל את טענת המערערים לפיה המנוח היה ממשיך לתמוך בהם באותה מידה גם לאחר פרישתו לגמלאות. בהינתן שהמנוח נפטר בגיל 62, הסתייגות זו מייתרת ממילא את חלק הארי מתוך תביעתם" ציין ודחה את הערעור. השופט דנציגר הצטרךף לדעתו והשופט סולברג קיבל את רוב דבריו. אשר על כן, הערעור נדחה.

 

ע"א  8961/16

אולי יעניין אותך עוד: